סיפור חיי באמנות

כשהייתי ילדה לא ידעתי שאהיה אמנית, ובוודאי לא פסלת באבן. 

בכיתה ז' המחנכת שלי עשתה לנו חוג ציור. היא מיד ציינה שיש לי את זה ועלי להמשיך בתיכון באמנות. הייתי חסרת ביטחון ולא האמנתי לה, ועזבתי את זה. למדתי תיכון בב"ס חקלאי, דחיתי את הצבא ולמדתי לימודי הוראה.  התגייסתי לצבא ולימדתי, חיילת הראשונה בארץ, בבית ספר דתי מחנכת בבית שאן . נישאתי והקמתי משפחה, עשיתי תואר ועוד תואר וכשהגיעו המחשבים למערכת החינוך הייתי בין הראשונים ללמוד ולשלב בהוראה. הפכתי למדריכה למורים לשילוב המחשב בהוראה והתמקצעתי בהוראת המתמטיקה והדרכתי מורים. בגיל מעל 25  החלטתי להשתתף בחוגי אמנות שונים, אך חששתי מציור. לאחר מס' שנים למדתי ציור. הלכתי בעיקר לפיסול בחומר ולאחר מכן באבן. אני אוהבת את העוצמה שיש לאבן, ושהפסל נשמר מאות בשנים והוא נוכח בחלל ונותן אלגנטיות ויופי .